החלטה בתיק בש"א 12304/07

1.     כללי

לפני שתי בקשות:

האחת, בש"א 10508/07, הוגשה על-ידי התובעת למנוי מומחים רפואיים באשר לקביעת נכותה וטיפוליה העתידיים של התובעת.

השניה, בקשה שהגישה הנתבעת 3 לסילוק התביעה על הסף כנגדה, בש"א 12304/07.

2.      עיקר העובדות הדרושות לעניין:

התובענה נשוא החלטתי עניינה בנזקי גוף שנגרמו לתובעת מחמת שני אלה: תחילתם בתאונת דרכים שארעה ביום 18.06.02 בהתבסס על חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1975 (להלן: " החוק"). המשכם בטיפול הרפואי הרשלני שניתן לה על-ידי רופאי הנתבעת 3, הבעלים והמפעיל של בית חולים הדסה, בקשר עם ריפויה והחלמתה מפגעי התאונה. לחילופין נטען כנגד הנתבעות 1 ו-2 גם בקשר עם הנזקים  כתוצאה מהטיפול הרפואי הרשלני,

התובעת, ילידת 1974, בזמן התאונה שמשה כחוקרת פרטית וכמאמנת התעמלות קרקע. הנתבעות 1, ו- 2, הינן חברות ביטוח, בזמן התאונה היו מבטחות על פי החוק (להלן: "המבטחות"). הנתבעת 3 (להלן: " הדסה"), החזיקה ונהלה בזמן התאונה את בית החולים הדסה עין כרם בירושלים (להלן: " בית החולים").

ביום 18.06.02 בשעה 18:00 או בסמוך לכך, בעת שהתובעת נהגה במכונית בכביש המנהרות בירושלים, ארעה התנגשות בין מכונית התובעת לרכב מסוג אופל, אשר נסע בסמוך אליה (להלן: " התאונה").

ממקום התאונה פונתה התובעת לחדר המיון בבית החולים. התובעת הועברה בהמשך לאשפוז במחלקה האורטופדית בבית החולים. ביום 21.06.02 בוצע לתובעת ניתוח בקרסול רגל ימין ולאחריו אושפזה ליומיים נוספים בטרם ושוחררה לביתה. במכתב השחרור שצורף לכתב התביעה כנספח ד' ניתנו לתובעת הוראות להליכה עם דריכה מלאה על רגל ימים בחלוף 72 שעות ממועד השחרור.

למחרת שחרורה מבית החולים, חזרה התובעת לבית החולים והתלוננה על כאבים בכף רגל ימין, הקאות סחרחורות, כאבי ראש ובחילה. לאחר בדיקה שוחררה התובעת לביתה עם אבחון של רגישות ובגב התחתון.

בהמשך, ביום 5.7.02 פנתה התובעת לבית החולים. בבדיקת CTנמצא שבר נוסף באזור עקב רגל ימין שבעקבותיו ביום 7.7.02 עברה התובעת ניתוח נוסף לקיבוע השבר ואושפזה במחלקה האורטופדית בבית החולים, במכתב השחרור מיום 12.7.02 שצורף לכתב התביעה כנספח ז' התבקשה התובעת לא לדרוך על רגל ימין במשך שלושה חודשים.

ביום 17.12.02 נותחה התובעת שוב לצורך הוצאת המתכות אשר הותקנו בקרסול ושוחררה עוד באותו היום.

ביום 23.1.03 בעקבות תלונות על כאבים בכף רגל ימין ומוגבלות בתנועה בקרסול אושפזה התובעת לצורך ביצוע ניתוח נוסף שנערך ביום 26.1.03 לטובת הוצאת מתכות וביצוע קיבוע חדש בקרסול.

ביום 10.4.03 פנתה התובעת לבית החולים עקב החמרה של הכאבים באזור הברגים המקבעים. בעקבות פנייתה נאלצה התובעת לעבור ניתוח נוסף ביום 13.4.03 להוצאת הברגים והתקנת גבס לתקופה נוספת.

התובעת המשיכה להתלונן על כאבים ברגל ימין וביום 1.7.04 אובחן אצלה "אי חיבור של ארתרודזיס סיובלטירית" שבעקבותיו ביום 3.11.04 עברה התובעת ניתוח נוסף לצורך קיבוע המפרק.

התובעת הגישה איפוא את התביעה להטבת נזקיה אשר במסגרתה עתרה לחייב גם את הדסה בגין טיפול רשלני ששניתן לה לטענתה. לחילופין עתרה לחייב את המבטחות בפיצוי נזקיה לרבות אלו שנגרמו לה כתוצאה מהטיפול הרפואי שניתן לה.

הדסה טענה כי דין התביעה נגדה להיות מסולקת על הסף מחמת "ייחוד עילה", שכן לטעמה לא ניתן לתבוע בגין נזקי גוף שמקורם בתאונת דרכים, אלא רק את הגורמים הקבועים בחוק.

כב' הרשם גלדשטין הורה לצדדים לסיים את ההליכים המקדמיים ובמסגרת זו אפשר להדסה  לעדכן את בקשתה לעניין דחיה על הסף. ביום 25.03.07 התקיים לפני קדם משפט ובמסגרתו נדונה העדרה של חוות דעת מטעם התובעת התומכת בטענת הרשלנות המיוחסת על ידה לבית החולים, כמו גם טענת התובעת למנוי מומחים רפואיים בתחומים נוספים. הורתי כי על התובעת להגיש חוות דעת רפואית בנושא זה, ובמקביל תוגש בקשה למינוי מומחים רפואיים.

ביום 14.05.07 הגישה התובעת חוות דעת של ד"ר מרדכי קליגמן, מומחה לאורטופדיה לעניין הרשלנות הנטענת המיוחסת לבית החולים. מחוות דעתו של המומחה עולה כי רופא סביר היה חייב לאבחן את השבר בעצם הקלקנאוס, ואי אבחון זה גרר אחריו המלצה לדריכה על הרגל, אשר הגדילה את ה נזקים. לעניין הטיפול הרפואי, צויין בחוות הדעת כי הניתוח ביום 5.7.02 לא היה אופטימלי וחרג מהסביר לאור נתוני המקרה. המומחה קבע כי 25% מהנזק שנגרם לתובעת, מקורו ברשלנות הרפואית. מומחה התובעת אמד את נכותה האורטופדית בשיעור של 35% ובנוסף נכות אסטטית בשיעור 10%.

4.       סלוק התביעה על הסף כנגד הדסה (בש"א 12304/07)